בעולם הישגי ותחרותי בו אנו חיים, הקייטנות נהפכו לעוד מקום להקניית מיומנויות, ללמד עוד קצת אנגלית, מדעים, ספורט, מחשבים. הילדים רואים את עצמם שוב במסגרת לוחצת, בעל משמעת וללא במרחב משלהם. על ידי כך אנחנו לא מאפשרים לילדים להתנסות ולחוות מרחב חופשי, מהנה כשהמטרה הוא הילד והילדה עצמם.

​ 

חשובה הגישה החינוכית והיחס בין המחנכים והחניכים, בין הילדים עצמם. חינוך לדיאלוג, חינוך להכרת מרחב החיים של כל ילד וילדה. להכיר בשונות בין האנשים וכך להכיר בייחודיות של עצמו ועצמה. השונות היא במה שאיך הם נראים – נמוכים וגבוהים, רזים ושמנים, לבנים ושחורים; באופי שלהם - ביישנים ופתוחים, מובילים ומובלים, שמחים ועצובים, אמיצים ומפחדים; במה הם אוהבים לעשות – ספורט, אומנות, מחול, תיאטרון, מדע , בבעיות שיש להם בבית, בביה"ס, עם החברים. ההתייחסות שלנו לשונות היא בכל הרמות. אנחנו מכבדים כל ילד וילדה ומאפשרים להם לחיות בתוך המרחב מחייה האישי ובקצב של עצמם. זה מקנה להם דימוי עצמי חיובי, אופטימיות, ביטחון, רוגע.

      

הקייטנה בנויה בצורה כזו שהילדים נפגשים מעגלים שונים המתייחסים למשותף ולשונה - קבוצת גיל, קבוצת בנים ובנות, קבוצת עיניין. כך הם יכולים להתנסות בסוגים שונים של קשר ולהכיר שהאדם מורכב יותר מהגדרה אחת בלבד.

 

בקייטנות של המרכז הדו לשוני במרחבים נס עמים ישנם רבדים נוספים של השונות בין הילדים - יהודים וערבים, נוצרים, יהודים, מוסלמים ודרוזים. רבדים שעד אותו רגע הילדים לא נתקלו באופן כל כך אינטנסיבי ואינטימי כמו במסגרת הזו.

 

רובד נוסף היא האחריות שהילדים לוקחים בקייטנה. השנה נכניס בקייטנות הוותיקות את המושג של "מלאכי הששלום" - ועדה של חניכים מכל הקבוצות שתיתן לנו משוב על איך הקייטנה, המדריכים ותציע לנו שינויים בתוכנית "און ליין". היא גם תהיה אחראית לפתור בעיות משמעת. אנחנו קוראים להם "מלאכי השלום".

 מרחבים מפעיל קייטנות גם במוסדות חינוך אחרים (עריות, מתנ"סים) ו מכשיר צוותים על פי המודל שלו.